החלטה בתיק ב"ש 10248/07

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום על עבירות של מעשה סדום בקטין, מעשה מגונה בקטין במשפחה (בתו של המשיב), איומים והפרת הוראה חוקית.

3.         בית משפט השלום קבע כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב הם בני למעלה מעשור ומאז המשיב נעצר אך שוחרר ממעצר. בנסיבות אלה הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב בתנאי ערבות הכוללים הפקדת סכום של 2,500 ש"ח, ערבות אישית ושני ערבים צד ג'. בנוסף נאסר על המשיב להכנס לירושלים למשך 30 יום.

4.         על החלטה זו הגישה המדינה את הערר בפני.

            המשיב מצידו הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום המורה על עיכוב ביצוע החלטת השחרור.

5.         המדינה טוענת כי טעה בית משפט השלום בהחלטתו לשחרר את המשיב מבלי לתת משקל רב למסוכנותו. המדינה טוענת כי למרות שהמשיב שוחרר בעבר בתנאים מגבילים, הוא הגיע פעמיים לביתו. לטענתה, את עיקר החומרה יש  לייחס למעשיו של המשיב ביום 10.11.07, כאשר נכנס לחדרה של המתלוננת, פתח את רוכסן חולצתה ואיים עליה עם בקבוק שהכיל חומצה כי ישחית את פניה ויפגע בה אם לא תבטל את תלונתה. בנוסף, למשיב עבר פלילי עשיר ביותר הכולל 35 הרשעות, מתוכן 5 הרשעות בעבירות נגד הגוף.

6.         ב"כ המשיב טוען כי יש לבחון את ה"היסטוריה" של מכלול נסיבות המקרה. לטענתו, מדובר בעלילה שאשתו של המשיב, שהורשעה בעבר בעדות שקר, העלילה עליו. לטענתו, חומר החקירה אינו מבוסס כלל. המשיב טוען כי הוא אדם חף מפשע שמשפחתו מעלילה עליו עלילות שווא. ב"כ המשיב טוען כי המשיב שוחרר בעבר מהמעצר למרות העבירות החמורות שלכאורה יוחסו לו ויש בכך כדי להעיד שגם המשטרה לא ראתה בו סיכון לציבור.

            אשר לערר שהגיש המשיב, נטען בו כי שגה בית משפט השלום בכך שהורה על עיכוב ביצוע החלטת השחרור לאחר שבית המשפט כבר סיים מלאכתו ו"קם מכסאו".

7.         לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות המקרה, טיעוני הצדדים והחלטת בית המשפט השלום הגעתי למסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל ודין ערר המשיב להידחות.

8.         הערר שבפני נוגע לשלב שלאחר השלמת החקירה ולפני הגשת כתב אישום. לעניין זה קובע סעיף 17(ד) לחוק:

                       "(ד) נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים".

            סעיף 17(ד) לחוק נועד להסדיר את המעצר בפרק הזמן שבין תום החקירה ובין מועד הגשת כתב אישום. בית המשפט העליון (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), הציב במסגרת בש"פ 8845/04 מוצעב אלטויל נ' מדינת ישראל את המסגרת הנורמטיבית של סעיף 17(ד) לחוק:

"השאלה אם ראוי להאריך את מעצר הנחקר בשלב של קו התפר נבחנת על פי הערכה ראשונית של החומר העובדתי העולה מחומר החקירה, ונוכח הנחה כי חומר זה משקף ביצועם של מעשים אסורים על פי החוק. הגנתו של הנחקר בשלב זה מתייחסת בעיקרה לשאלת עצם קיומן של ראיות מפלילים נגדו, לרצינות כוונתה של התביעה להגיש כתב אישום נגדו, ולקיומה של עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים אם יוגש נגדו כתב אישום. אלה הם העניינים אותם מברר בית המשפט במסגרת סעיף 17 (ד) לחוק".

9.         בענייננו קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב לביצוען של עבירות חמורות נגד בתו הכוללות מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין. השאלה המרכזית שיש לבחון בשלב זה היא קיומן של עילות מעצר ובמיוחד קיומה של עילת מסוכנות. בחינת אופיין המסוכן של מעשי העבירה המיוחסים למשיב - עבירות מין חמורות כלפי בתו הקטינה - מעלה כי קיימת במקרה זה עילת מסוכנות מוחשית וקשה. אכן, מדובר בעבירות שנעברו לכאורה לפני שנים רבות, אולם בעבירות מסוג זה במשפחה עובדה זו - כשלעצמה - אין בה כדי להסיר את חשש המסוכנות, מה גם שבענייננו התנהלותו של המשיב לאחר ששוחרר ממעצר והעבירה החמורה המיוחסת לו מהעת האחרונה (האירוע מיום 10.11.07) מעידה כי מתקיימת לגביו עילת מסוכנות.

            בנסיבות אלה תנאי הערבות בהם שוחרר המשיב, הפקדה, התחייבות אישית וערבויות צד ג', אין בהם כדי להסיר את הסיכון המוחשי הנובע ממעשי העבירה המיוחסים  לו. 

10.       אשר לערר שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום לעכב את ביצוע השחרור - דינו להידחות. כפי שהסביר ב"כ המדינה, החוקר שהיה נוכח בעת הדיון בבית משפט השלום היה מוסמך להגיש את הבקשה בהתאם לסעיף 17 (ד) לחוק. אולם נוכח העובדה שמדובר בהצהרה של פרקליט הוא ביקש לצאת מהאולם של השופט כדי לשוחח בטלפון עם הפרקליט. לטענתו, כל הצדדים היו נוכחים בבית המשפט והטענה כי אין מדובר ב"מעמד מתן ההחלטה", כלשון סעיף 55(א) לחוק, כלל לא הועלתה על ידי המשיב שכן היה ברור כי למעשה מדובר באותו מעמד וכי בית המשפט שנתן את ההחלטה בדבר שחרור המשיב טרם "קם מכסאו". החלטת בית משפט בדבר עיכוב הביצוע כדי לאפשר לערכאת הערעור לבחון את החלטת השחרור נכונה ומתיישבת היטב עם פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין זה (ראה בש"פ 1127/03 מדינת ישראל נ' יעקב אלפרון, פ"ד נח(2) 406, מפי כב' הנשיאה ביניש ובש"פ 7968/01 מדינת ישראל נ' פלוני, מפי כב' השופט מ. חשין).

            לפיכך החלטתי לדחות את ערר המשיב ולקבל את ערר המדינה ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד ליום 19.11.07, שעה 13:00, בהתאם להצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק וכדי לאפשר לפרקליטות להגיש כתב אישום נגדו.

          המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.